<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן שצ"ט</h1>
<h2>דף יד:</h2>
כך הביא רבינו מאיר זצ"ל מלותיר. והתניא ר' יוסי בר' יהודה אומ' ג' הרצאות. פי' המורה ש"י דארצי מיהא קמיה מאן דארצי והכי קאמר מאחר שר' חנינא בן חכינאי הרצה לפני ר' עקיבא שהרצה לפני ר' יהושע חשיב ליה לחנניה בן חכינאי כמאן דארצי קמיה מה שאין כן בר' אלעזר בן ערך שהרצה לפני רבן יוחנן בן זכאי ורבן יוחנן בן זכאי לא הרצה לפני שום אדם. ולא נר' לר' דהיכא אשכחן משום שהרצה בפני ר' עקיבא שהרצה בפני ר' (יהודה) [יהושע] חשיב ליה כמאן דארצי קמיה. והא מנלן. ועוד אין זו שטת תלמוד דלאו היינו תירוצא דתריץ לעיל דארצי וארצו קמיה קא חשיב והכא קא מתרץ אע"ג דלא ארצו קמיה כמאן דארצו קמיה קא חשיב (והכא היינו תירוצא קמתרץ דאע"ג דלא ארצי קמיה) והוה ליה למימר אלא הכי קאמרי דארצי קמיה מאן דארצי. וגם לרב רבינו ר' יצחק [הלוי] נ"ע שפיר' דארצי קמיה מאן דארצי קמיה דמשמע אדם אחד הרצה בפני חנניה בן חכינאי שהרצה בפני ר' עקיבא יש להקשות. חדא דאם כן ד' הרצאות הוו ועוד מנא ליה שהרצה אחד בפני (ר') חנניה בן חכינאי והא לא אשכחן לא בברייתא ולא במשנה. ובכולן אין עיקר. ברם כך עיקר. (מר) והתניא ג' הרצאות הן וכו' דארצי וארצי קמיה קחשיב ואותן שהצליחו כל כך כל אחד הצליח בפני רבו שהיה חכם מבין מדעתו ומרצה בפני רבו שכך היה בכאן הסדר ר' יהושע הרצה לפני רבן יוחנן בן זכאי רבו ור' עקיבא לפני ר' יהושע רבו וחנניה בן חכינאי בפני ר' עקיבא רבו. והולך ומונה אותן ההרצאות שהלכו בענין זה. לאפוקי ר' אלעזר בן ערך שאם הרצה אחר לא הרצה בפניו ואפי' אם הרצו בפניו לא היה דינו למנות בסדר הרצאות הללו שהרי כל אחד הרצה בפני רבו כדפרישית כי אם בברייתות אחרות היה דינו לימנות. וטעה המקשה בדבר המתרץ שהאריך יותר מדאי דקאמר דארצו ולא ארצו קמיה לא קחשיב ומקשי על דבר זה אם כן היה לו לימנות כמו כן ר' אלעזר בן ערך כמו שמונה חנניה בן חכינאי שהרי לא הרצה חנניה בן חכינאי והוא מתרץ ליה דארצי קמיה מאן דארצי מ"מ הוא הרצה בפני ר' עקיבא שהירצה בפני ר' יהושע רבו וארצי וארצי קמיה קרינא ביה בר' עקיבא מה שאין כן בר' אלעזר בן ערך שלא (הורצה) [הירצה] ואף אם הרצה בפני רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן לא אשכח דארצי קמיה שום אדם. ואין למנות לר' אלעזר בסדר הזה. מכל מקום אותו תירוץ שלמעלה אינו אלא שטעה המקשה באריכות לשונו כמו שפירשתי. ולדברי ר' לא גרס' מיהא אלא ה"ג דארצי קמיה מן דארצי לא הקשיתי. ולא תירץ מילתא דפשיטא.
